פסק-דין בתיק עת"מ 51563-09-11

ביום 28.6.11, דחתה ראש דסק צפון ברשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול את בקשתו של העותר להעברת עניינו לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים משמצאה כי אין בקשתו מעלה טעם הומניטארי מיוחד המצדיק את העברת הדיון לאותה ועדה. העתירה שלפני היא כי אורה למשיב "לקבל בקשה חדשה ומשלימה מטעם העותר ולהעביר את עניינו של העותר לוועדה הבינמשרדית להסדרת מעמדו בישראל מטעמים הומניטאריים".

רקע עובדתי

העותר הוא נתין אוזבקיסטאן. רעייתו של העותר, שהיא יהודיה, ושני ילדיו, נסעו עוד בשנת 1994 לישראל, לשם ביקור, ולא שבו מאז לאוזבקיסטאן. האישה והילדים התאזרחו בישראל מכוח שבות. העותר נכנס לראשונה לישראל ביוני 1996 באשרת תייר מסוג ב' 2. כעבור 3 חודשים עזב את ישראל. לאחר מכן הוגשה בקשה להסדרת מעמדו בישראל כבן זוג של אזרחית ישראלית. במהלך בירור הבקשה, התברר לעותר, כך נטען בעתירה, כי אישתו התגרשה ממנו עוד בטרם נכנסה לישראל. עוד נטען, כי על פי עצת המשיב נישאו בני הזוג בשנית בנישואי פראגאווי, בדצמבר 1996. אשרתו של העותר הוארכה מעת לעת וביום 23.12.97 ניתן לו רישיון לישיבת ארעי לשם מיצוי ההליך המדורג. בשלב מסוים, הורשע העותר בעבירות של איומים, תקיפה של בן זוג והיזק לרכוש במזיד. ביום 31.10.99 נגזרו עליו 6 חודשי מאסר על תנאי. על יסוד נתונים אלה, ולאחר שאשתו דאז הצהירה, כי העותר מכה אותה וכי אין הם מתגוררים יחד, הוחלט על הפסקת ההליך המדורג. גם בשנים 2004 ו-2005 הורשע העותר בעבירות נוספות של איומים ושימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית.

רישיון ישיבת הארעי שהיה בידי העותר, ואשר ניתן לו על יסוד נישואיו, היה בתוקף עד ליום 22.12.99. מאז שוהה העותר בישראל שלא כדין.

ביום 1.2.07 עוכב העותר, בהיותו שוהה שלא כדין, על ידי יחידת ההגירה במשטרה, בדירת בנו שבקרית מלאכי. העותר טען כי בתו משרתת בצה"ל. לפיכך ביקש המשיב לבחון אם יש מקום להסדיר את מעמדו בישראל מכוח הוראות נוהל הורה חייל. נערכה שיחת טלפון עם בתו והיא נתבקשה לסור ביחד עם אביה ללשכת מנהל האוכלוסין באשקלון ביום 4.2.07. השניים לא התייצבו, וביום 19.3.07 התקבל אצל המשיב מכתבה של הבת בו טענה כי אביה הוא אדם אלים וביקשה כי יורחק מישראל. יצוין כי בעתירתו טוען העותר כי אין לו מושג מדוע לא הגיעה בתו לפגישה שנקבעה, וכן טוען הוא כי מאז השתנתה התנהגותה מן הקצה אל הקצה, והיא ניתקה עמו קשר. בהקשר זה יצוין כי לעתירה מצורפים מכתבים של אשת העותר ובתו משנת 2000 ובהם מבקשות הן מגורמים שונים כי יינתן לעותר מעמד חרף הפסקת ההליך המדורג. בשנת 2004 התפרסמה כתבה בעניינו של העותר ובה צוטטה בתו בטענה כי המשיב אינו מסדיר את מעמדו של אביה וכי הוא נותר ללא מקור פרנסה, ללא קורת גג וללא אפשרות לשוב למולדתו. מכל מקום, אין להתעלם מכך שבצד מכתבים אלה, עומדת הרשעתו של העותר בעבירות אלימות כלפי אשתו בשנת 1999, כמו גם הרשעותיו המאוחרות יותר, בשנים 2004 ו- 2005. מכתבה של הבת משנת 2007, מתיישב עם ההרשעות.

ביום 6.6.07 עוכב העותר שנית והושם במשמורת לצורך הרחקה. העותר פנה ללשכת נשיא המדינה בבקשה כי ישוחרר ויקבל תושבות, אולם משרד הפנים השיב לו במכתב ממרץ 2008 כי הוא שוהה שלא כדין בישראל מזה 7 שנים וכי על פי המידע הקיים הוא נפרד מאשתו על רקע התנהגות אלימה שלו כלפיה. עוד צוין במכתב כי בני הזוג התגרשו בשנת 2003. העותר סרב לחתום על המכתב ולאשר את קבלתו.

העותר שהה במשמורת במשך כ-4 שנים וזאת מן הטעם ששגרירות אוזבקיסטאן לא הכירה בו כאזרח אוזבקי ומשכך לא ניתן היה להרחיקו למדינת מוצאו. במהלך תקופת שהותו של העותר במשמורת, הוא הובא מעת לעת לפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. בית הדין אישר את צו המשמורת, פעם אחר פעם, נוכח היעדר שיתוף הפעולה של העותר לשם הסדרת הדרוש לצורך הרחקתו מישראל. במהלך תקופת שהותו במשמורת, הגיש העותר עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב (עת"מ 2483/09). במסגרת עתירה זו תקף העותר את צו ההרחקה שהוצא לו וביקש כי בית המשפט יורה למשרד הפנים לבחון את בקשתו להסדרת מעמדו בישראל. בית המשפט דחה את העתירה ובפסק דינו מיום 7.12.09 קבע כי נוכח ניתוק הקשר הזוגי בין העותר לבין גרושתו והנתק בינו לבין ילדיו, נשמט הבסיס להליך המדורג.

ביום 2.3.11 נדרש בית הדין פעם נוספת לעניינו של העותר, כפי שעשה במהלך השנים כמתחייב על פי החוק. מאחר שעד לאותו מועד לא נמסר לבית הדין מידע אודות הניסיונות לתיאום הרחקתו של העותר לאוזבקיסטאן, הורה בית הדין על שחרורו של העותר בתנאים.

לאחר ששוחרר, פנה העותר ביום 11.4.11 ללשכת מנהל האוכלוסין, והגיש בקשה להסדרת מעמדו בישראל, הפעם בטענה כי הוא מחוסר אזרחות. ביני לביני, ביום 3.5.11, הוכר העותר כנתין אוזבקיסטאן והרשויות האוזבקיות הוציאו עבורו תעודת מעבר, המאפשרת את הרחקתו מישראל. משכך, נשמט הבסיס לבקשה. המשיב אף סבר כי בנסיבות אלה אף נשמט הבסיס לשחרורו של העותר ממשמורת, שהרי הונפקה לו תעודת מעבר המאפשרת את הרחקתו מישראל. העותר הובא לפני ממונה ביקורת גבולות במשרד הפנים שעה שהתייצב, על פי תנאי השחרור שנקבעו לו, ביחידת ההגירה בחולון ביום 19.5.11. במעמד זה נמסר לעותר כי הוכר כנתין אוזבקי וכי ניתנה תעודת מעבר המאפשרת את הרחקתו מישראל. העותר נדרש לעזוב את ישראל עד ליום 26.5.11. 

ביום 25.5.11, פנה העותר בעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז מרכז (עת"מ 47142-05-11). בעתירה זו טען כי החלטת ממונה ביקורת הגבולות מיום 19.5.11 ניתנה בחוסר סמכות ולפיכך בטלה. דיון בעתירה התקיים ביום 14.6.11, ובסיומו קבע בית המשפט כי פסק הדין יינתן לאחר הפגרה. עוד נקבע, כי על אף שנשמטה הקרקע תחת טענת העותר כי הוא מחוסר אזרחות, רשאי הוא להגיש כל מסמך שברצונו להגיש ללשכת מנהל האוכלוסין בתל-אביב לקראת הדיון שאמור היה להתקיים במשרד הפנים ביום 4.8.11, בעקבות הבקשה שהגיש ב- 11.4.11 להסדרת מעמדו בישראל עקב היותו מחוסר אזרחות.

סמוך לאחר הדיון האמור בבית המשפט המחוזי במחוז המרכז, התקבל במשרד הפנים מכתב ששלחה גרושתו של העותר לבית הדין לביקורת משמורת ומידע אודות תלונה שהגישה כחודש ימים לאחר ששוחרר מן המשמורת, בטענה כי הטריד אותה טלפונית. משכך, הקדים משרד הפנים את מועד הפגישה שנקבעה לעותר מיום 4.8.11 ליום 23.6.11.  זאת עשה לנוכח המסוכנות שראה כנובעת מפנייתה של גרושתו ולנוכח הסרת המניעה שהייתה קיימת להרחיקו מישראל. במקביל, פנה משרד הפנים ביום 21.6.11 לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה כי יעיין מחדש בהחלטתו ויורה על השבתו למשמורת ביום 23.6.11, הוא המועד בו אמור היה להתייצב העותר בלשכת מנהל האוכלוסין. המידע על דבר הפגישה הצפויה בלשכת מנהל האוכלוסין, נמסר גם למשטרת ישראל. משהגיע העותר ללשכה, עוכב על ידי המשטרה לשם חקירה ונחקר. העותר הכחיש את המיוחס לו וכעולה מן המתואר בתשובת המשיב, לא נערכה כל פעולת חקירה נוספת. עם זאת, משטרת ישראל פנתה למשרד הפנים וביקשה כי העותר יוחזר למשמורת לנוכח הסכנה הנשקפת לגרושתו ממנו עד למימוש הרחקתו מישראל. מאחר שהחלטת בית הדין למשמורת - על פי הפנייה שנעשתה אליו עוד ביום 21.6.11 - טרם ניתנה, הובא העותר לפני ממונה ביקורת גבולות והלה החליט לשים את העותר במשמורת זמנית. ביום 26.6.11 התקיים דיון בפני בית הדין לביקורת משמורת בבקשה מיום 21.6.11. בית הדין הורה על הותרת העותר במשמורת, לאחר שהתרשם כי העותר מסרב לשתף פעולה, לאחר שניתנה בידו תעודת מעבר, ולאחר שהתבררה מסוכנותו כלפי גרושתו. ב"כ העותר פנתה לבית המשפט לעניינים מנהליים במחוז המרכז במסגרת העתירה שהייתה אותה עת תלויה ועומדת, וביקשה כי בית המשפט יורה על שחרורו של העותר. בית המשפט קיבל את הבקשה לאחר שמצא כי התנהלות משרד הפנים והמשטרה הייתה שלא כדין. בקשת רשות ערעור שהגישה המדינה על החלטה זו (בר"מ 5218/11) נדחתה על ידי בית המשפט העליון ביום 9.8.11, ונקבע כי לא ניתן להשתמש בכלי המשמורת לשם מעצר העותר בשל טענה כי עבר עבירה בעת שהיה משוחרר.

בינתיים, ביום 28.6.11, ניתנה ההחלטה נשוא העתירה ובה דחתה ראש דסק צפון את בקשתו של העותר לקבל מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים. על החלטה זו הגיש העותר השגה לוועדת ההשגה לזרים (השגה 370/11).

ביום 8.8.11 ניתן פסק דינו של בית המשפט במחוז המרכז בעת"מ 47142-05-11 ובו נדחתה עתירתו של העותר כנגד ההחלטה מיום 19.5.11 להרחיקו מישראל, משניתנה לו תעודת מעבר על ידי הרשויות המוסמכות באוזבקיסטאן. עם זאת, ועל אף שההחלטה מיום 28.6.11 לא עמדה ביסוד אותה עתירה, שהרי זו הוגשה קודם שניתנה, התייחס בית המשפט גם להחלטה האמורה, וקבע כי המדובר בהחלטה ראויה ומבוססת. על פסק דין זה הגיש העותר ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 6049/11). בינתיים, ביום 23.8.11 החליטה ועדת ההשגה לדחות את השגתו של העותר מן הטעם שאין היא יושבת כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי.

ביום 15.11.11 הגיעו הצדדים לערעור בבית המשפט העליון (עע"מ 6049/11) להסכמה, לפיה פסק הדין בעת"מ 47142-05-11 לא יהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לעתירה שלפנינו. העתירה עצמה נמחקה.

כאמור, העתירה שלפניי מופנית כלפי החלטתה של ראש דסק צפון במשיב מיום 28.6.11 לדחות את בקשתו של העותר להעביר את עניינו לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים, החלטה שמשמעותה כי על העותר לעזוב את הארץ.

תמצית טיעוני הצדדים

טענת העותר היא כי ההחלטה נשוא העתירה התקבלה בהליך פגום תוך רמיסת זכויותיו ומבלי שניתן לו להגיש בקשה משלימה על מנת שעניינו יובא בפני הוועדה הבינמשרדית. עוד נטען כי עוד בטרם מעצרו הראשון, בשנת 2007, פנה העותר לשר הפנים וביקש את החלטתו בבקשה למעמד. תשובת שר הפנים מעולם לא ניתנה ומשכך, הרי שלפי נוהל 5.1.0001 אסור היה לנקוט נגדו צעדי אכיפה עד להכרעת שר הפנים לפי סעיף 16(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. בהקשר זה נטען כי עד שלא תתקבל הכרעתו הסופית של שר הפנים, אין המשיב יכול לזקוף לחובת העותר את שהייתו הבלתי חוקית בישראל. עוד נטען, כי אין המשיב רשאי להעלות טענה בדבר עברו הפלילי של העותר וככל שסבור הוא כי הייתה הצדקה למעצרו, היה עליו לערור על החלטת השחרור ממרץ 2011. כך גם נטען כי אין כל יסוד לטענה בדבר מסוכנותו של העותר לשלום הציבור ולבני משפחתו. התלונה שהוגשה על ידי גרושתו של העותר באפריל 2011, כחודש לאחר שחרורו מן המשמורת, אינה מהווה ולו ראיה מנהלית לשם ביסוס קביעה כזו.

מנגד טוען המשיב כי עתירתו של העותר נגועה באי ניקיון כפיים נוכח שהייתו הבלתי חוקית בישראל. בענייננו המדובר בשהות בלתי חוקית שהתמשכה על פני 15 שנים, ובמהלך שהייתו של העותר במשמורת במשך 4 שנים, סרב לשתף פעולה והצהיר כי אין בכוונתו לחזור לאוזבקיסטאן. עוד טוען המשיב כי לא הובאו בעתירה נתונים בדבר פנייה מסוימת כזו או אחרת לשר הפנים ולפיכך ייקשה עליו להתייחס לטענה הנוגעת לסוגיה זו. מכל מקום, הפניות שנעשו טרם מעצרו הראשון של העותר, עניינן בבקשה להסדרת מעמדו כבן זוג של אזרחית ישראלית. בקשה זו הוכרעה עם מתן ההחלטה להפסקת ההליך המדורג. החלטה זו אינה עומדת ביסוד העתירה וחל שיהוי רב בכל הנוגע אליה. כך גם קיים שיהוי ניכר בכל הנוגע לטענות המתייחסות לבקשות שהוגשו, אם הוגשו, לשר הפנים לפני שנים רבות. בנתוני המשיב אין מופיעות פניות כאלה אשר היה על העותר להגישן בהתאם לנהלים, והעותר אינו יכול לתרץ את שהייתו בישראל שנים רבות שלא כדין באמתלא שלא ניתן מענה לפניותיו. כמו כן טוען המשיב כי העותר העלים מבית המשפט עובדות מהותיות הנוגעות לעברו הפלילי, וכי הוא מתייחס בעתירתו רק לתלונתה האחרונה של גרושתו ואינו מפרט את הרשעותיו הקודמות כפי שצוינו לעיל. לגופה של החלטת ראש דסק צפון, סבור המשיב כי המדובר בהחלטה ראויה וסבירה שאין זה מדרכו של בית המשפט להתערב בה.

דיון